לכן השאלה החשובה אינה רק מי מוגדר כ"הורה משמורן", אלא כיצד מתחלקת האחריות ההורית, כמה זמן שוהים הילדים עם כל אחד מההורים ואיך נשמרת השגרה שלהם לאחר הפרידה.

מהם השיקולים המרכזיים בקביעת משמורת משותפת?

בית המשפט בוחן את נסיבות המשפחה כמכלול ולא תנאי אחד שמכריע לבדו.

הקשר בין הילד לכל אחד מההורים

נבחנת איכות הקשר של הילד עם כל אחד מהוריו, המעורבות של כל הורה בחייו והשגרה שהתקיימה לפני הפרידה.

היכולת ההורית של כל אחד מההורים

בית המשפט עשוי לבחון את היכולת של כל הורה לדאוג לצרכים הפיזיים, הרגשיים וההתפתחותיים של הילד.

במקרים מסוימים ניתן להיעזר בתסקיר של גורמי מקצוע או בחוות דעת מתאימה, אך אין משמעות הדבר שכל תיק מחייב בדיקת מסוגלות הורית.

זמינות ההורים

שעות העבודה, היכולת לאסוף את הילדים ממסגרות, להיות איתם בשעות אחר הצהריים, לטפל בהם כאשר הם חולים ולנהל את שגרת היום-יום עשויות להיות רלוונטיות.

חלוקה שווה על הנייר אינה מספיקה אם אינה מתאימה למציאות של המשפחה.

המרחק בין בתי ההורים

קרבה בין בתי ההורים עשויה להקל על קיום זמני שהות רחבים, בעיקר כאשר הילדים צריכים להגיע לאותה מסגרת חינוכית, לחוגים, לחברים ולטיפולים.

עם זאת, אין בחוק מספר קילומטרים שממנו משמורת משותפת הופכת לאפשרית או בלתי אפשרית.

יציבות ושגרת החיים של הילדים

מסגרות החינוך, שעות השינה, חוגים, טיפולים, קשרים חברתיים והצורך ביציבות עשויים להשפיע על המתווה שייקבע.

רמת הקונפליקט בין ההורים

תקשורת הורית טובה יכולה להקל מאוד על זמני שהות משותפים, אך אין הכרח שההורים יהיו ביחסים טובים.

השאלה היא האם הם מסוגלים לקיים תקשורת בסיסית בענייני הילדים, לקבל החלטות שוטפות ולהימנע מחשיפת הילדים למאבק ביניהם.

האם חייבים תקשורת טובה בין ההורים?

לא. משמורת משותפת אינה מחייבת חברות או יחסים טובים בין ההורים.

עם זאת, כאשר זמני השהות רחבים, נדרשת בדרך כלל יכולת מסוימת להעביר מידע על הילדים, לתאם מסגרות, טיפולים, חופשות, מחלות ועניינים שוטפים.

ככל שהקונפליקט חריף יותר ופוגע ביכולת לנהל את חיי הילדים, עשוי להיות לכך משקל בהחלטה על אופן חלוקת זמני השהות.

האם חייבים לגור קרוב כדי שתיקבע משמורת משותפת?

אין בחוק חובה לגור במרחק מסוים, אבל לקרבה יש משמעות מעשית.

כאשר שני ההורים גרים בסמוך למסגרת החינוכית ולחיי היום-יום של הילדים, קל יותר לקיים לינות באמצע השבוע, איסופים, חוגים וקשר רציף עם חברים.

ככל שהמרחק בין הבתים גדול יותר, יש לבדוק אם המעברים אינם מכבידים על הילדים ואם ניתן לשמור על שגרה סבירה.

האם משמורת משותפת חייבת להיות בדיוק 50%-50%?

לא.

זמני שהות משותפים אינם מחייבים חלוקה מתמטית מדויקת של מחצית מהזמן אצל כל הורה.

ניתן לקבוע מגוון מתווים בהתאם לגיל הילדים, שעות העבודה של ההורים, מסגרות החינוך ושגרת החיים.

השאלה המרכזית היא אם לכל אחד מההורים מתקיים קשר משמעותי, יציב ורציף עם הילדים ואם ההסדר מתאים לטובתם.

האם גיל הילד משפיע על משמורת משותפת?

כן. גיל הילד וצרכיו ההתפתחותיים הם שיקולים רלוונטיים.

כאשר מדובר בילדים מתחת לגיל 6, קיימת עדיין בחוק חזקת הגיל הרך, ולכן גיל הילד עשוי לקבל משמעות נוספת כאשר ההורים אינם מסכימים.

עם זאת, אין משמעות הדבר שילד צעיר אינו יכול ללון אצל אביו או לקיים עמו זמני שהות משמעותיים.

לכן אין גיל אחד שממנו "מתחילה" משמורת משותפת.

האם רצון הילד משפיע?

רצונו של הילד עשוי להיות אחד השיקולים, בהתאם לגילו, לבגרותו ולנסיבות.

אין גיל קשיח שממנו הילד "מחליט" אצל מי יגור.

בית המשפט עשוי לבחון האם הילד מסוגל להביע עמדה עצמאית, האם רצונו עקבי ומה המשקל שיש לתת לו במסגרת בחינת טובתו הכוללת.

האם הסכמת שני ההורים היא תנאי למשמורת משותפת?

לא.

כאשר שני ההורים מסכימים על חלוקת זמני השהות, הם יכולים להביא את ההסדר לאישור בית המשפט.

כאשר אין הסכמה, בית המשפט רשאי לקבוע את זמני השהות בהתאם לטובת הילד.

לכן התנגדות של אחד ההורים אינה יוצרת וטו אוטומטי, אך גם בקשה של אחד ההורים לחלוקה שווה אינה מחייבת את בית המשפט.

מה בתי המשפט בודקים כאשר מבקשים משמורת משותפת?

בית המשפט עשוי לבחון בין היתר:

• את הקשר של הילדים עם כל אחד מההורים.

• את מידת המעורבות של כל הורה לפני ואחרי הפרידה.

• את היכולת ההורית של כל אחד מההורים.

• את זמינות ההורים.

• את המרחק בין הבתים.

• את המסגרות החינוכיות והשגרה של הילדים.

• את גיל הילדים וצרכיהם.

• את רמת הקונפליקט בין ההורים.

• את היכולת של כל הורה לתמוך בקשר של הילדים עם ההורה האחר.

• תסקירים, חוות דעת והמלצות של אנשי מקצוע, כאשר הם קיימים.

אין שיקול אחד שמבטיח תוצאה. בית המשפט בוחן את התמונה הכוללת.

מניסיוני בתיקי גירושים

מניסיוני בתיקי גירושים, אחת הטעויות שאני רואה היא להתייחס למשמורת משותפת כמו לרשימת תנאים שצריך לסמן עליה וי.

העובדה ששני ההורים מסוגלים לטפל בילדים או גרים קרוב אינה מבטיחה חלוקה שווה. חשוב לבדוק איך נראו חיי הילדים לפני הפרידה, מי טיפל בהם, מה שגרת הלימודים והחוגים, עד כמה כל אחד מההורים זמין והאם המתווה שמוצע באמת יכול לעבוד לאורך זמן.

מה הטעות הנפוצה בנושא התנאים למשמורת משותפת?

הטעות הנפוצה היא לחשוב שקיימת נוסחה פשוטה:

מסוגלות הורית + מגורים קרובים + עבודה גמישה = 50% זמני שהות.

אין נוסחה כזו.

הנתונים האלה חשובים, אבל הם נבחנים כחלק ממכלול רחב יותר.

טעות נוספת היא להתמקד במה ש"מגיע" להורה במקום במה שמתאים לילד.

במקום לומר "אני הורה שווה ולכן מגיע לי חצי מהזמן", עדיף לבחון כיצד תיראה שגרת הילדים בפועל: מי יאסוף אותם, היכן ילונו, כיצד יגיעו למסגרות, מי יהיה זמין במקרה של מחלה והאם המתווה שומר על יציבות.

מתי הסוגיה הופכת למורכבת יותר?

קביעת זמני השהות עשויה להיות מורכבת יותר כאשר:

• קיימת רמת קונפליקט גבוהה בין ההורים.

• יש טענות לאלימות, הזנחה או קושי בתפקוד ההורי.

• אחד ההורים כמעט שלא היה מעורב בטיפול בילדים לפני הפרידה.

• מדובר בתינוקות או פעוטות.

• ההורים מתגוררים במרחק משמעותי זה מזה.

• לילד יש צרכים רפואיים, רגשיים או חינוכיים מיוחדים.

• אחד ההורים מבקש לעבור למקום מגורים מרוחק.

במצבים כאלה ייתכן צורך בבחינה מקצועית רחבה יותר ובהתאמת מתווה ייחודי למשפחה.

מה להביא לפגישת ייעוץ בנושא משמורת משותפת?

כדאי להגיע עם מידע שמאפשר להבין כיצד ההסדר המבוקש יכול לעבוד בפועל:

• זמני השהות הקיימים כיום.

• לוח השבוע של הילדים.

• שעות העבודה של שני ההורים.

• כתובות המגורים.

• מסגרות החינוך והמרחק מכל בית.

• פירוט המעורבות של כל הורה לפני הפרידה.

• מידע על לינות שכבר מתקיימות.

• הסכמות או התכתבויות רלוונטיות.

• החלטות, תסקירים או חוות דעת שכבר ניתנו.

• מידע על צרכים רפואיים, טיפוליים או חינוכיים מיוחדים.

דוגמה מעשית

נניח שלשני הורים יש שני ילדים בני 7 ו-10.

שני ההורים היו מעורבים באופן משמעותי בטיפול בילדים לפני הפרידה, בתי ההורים נמצאים במרחק של כ-10 דקות זה מזה ושניהם זמינים לאיסוף הילדים ממסגרות החינוך.

הנתונים האלה יכולים לתמוך בזמני שהות רחבים.

אבל הם אינם מבטיחים חלוקה של 50%-50%.

אם למשל אחד הילדים מתקשה מאוד במעברים תכופים, או שהקונפליקט בין ההורים גורם לכך שכל מעבר הופך לעימות, ייתכן שיהיה צורך במתווה אחר.

לעומת זאת, גם הורים שאינם ביחסים טובים יכולים לעיתים לקיים זמני שהות משותפים אם הם מצליחים לנהל תקשורת עניינית סביב צורכי הילדים.

הדוגמה נועדה להמחשה בלבד ואינה תחזית להחלטה משפטית.

שאלות נפוצות על התנאים למשמורת משותפת

שאלה: מהם התנאים למשמורת משותפת?

תשובה: אין רשימה סגורה של תנאים מחייבים. בית המשפט בוחן את טובת הילד ואת מכלול הנסיבות, ובהן הקשר עם כל הורה, היכולת ההורית, זמינות, יציבות, מרחק בין הבתים, גיל הילד ויכולת ההורים לנהל את ענייניו.

שאלה: האם חייבים תקשורת טובה בין ההורים?

תשובה: לא חייבים יחסים טובים, אבל היכולת לקיים תקשורת הורית בסיסית ולהגן על הילדים מהקונפליקט היא שיקול משמעותי. עצם קיומה של מחלוקת אינו שולל בהכרח זמני שהות משותפים.

שאלה: האם צריך לגור קרוב כדי לקבל משמורת משותפת?

תשובה: אין מרחק מקסימלי שקבוע בחוק, אך הקרבה בין בתי ההורים ובינם לבין מסגרות הילדים יכולה להשפיע על היכולת לקיים שגרת לימודים, לינות ומעברים בצורה שמתאימה לילדים.

שאלה: האם משמורת משותפת חייבת להיות חצי-חצי?

תשובה: לא. זמני שהות משותפים אינם חייבים להיות חלוקה מדויקת של 50%-50%. אפשר לקבוע מתווים שונים בהתאם לגיל הילדים, שגרת החיים, זמינות ההורים וטובת הילדים.

שאלה: האם מסוגלות הורית טובה מבטיחה משמורת משותפת?

תשובה: לא. מסוגלות הורית היא שיקול חשוב, אך היא רק חלק מהמכלול. בית המשפט בוחן גם את שגרת הילדים, זמינות ההורים, המרחק בין הבתים, רמת הקונפליקט ויתר נסיבות המשפחה.

מתוך הספר "להתגרש מבלי להתרושש"

בספר "להתגרש מבלי להתרושש" התייחסתי לכך שכאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה, ההכרעה עוברת לבית המשפט, והשיקול המרכזי הוא טובת הילדים.

"השיקול העיקרי שעומד בפני בית המשפט בדיוני אפוטרופסות ילדים הוא טובתם של הילדים עצמם."

בספר יש גם התייחסות לכך שבמקרים המתאימים משמורת משותפת עשויה להיות קלה יותר ליישום כאשר קיימים הידברות וקרבה גיאוגרפית בין ההורים.

להרחבה ניתן לקרוא את הפרק העוסק בזמני שהות ואחריות הורית בספר "להתגרש מבלי להתרושש".

נכתב ונבדק על ידי עו"ד חגית לב

עו"ד חגית לב עוסקת בדיני משפחה וגירושים ומלווה הורים בסוגיות של אחריות הורית, זמני שהות והסכמי גירושים. היא מחברת הספר "להתגרש מבלי להתרושש", הכולל פרקים העוסקים בילדים, אחריות הורית וזמני שהות.