רמת החשיבות של הסכם ממון בחלוקת נכסי קריירה בין בני הזוג

מהו הסכם ממון?

חוק יחסי ממון בין בני זוג נועד להסדיר את נושא חלוקת הרכוש במקרה של גירושין. על פי החוק, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית מהרכוש המשותף, לרבות הזכויות בעסק, הרשום על שם אחד מהצדדים. אם הצדדים חתמו על הסכם יחסי ממון, לפני או במהלך הנישואין, כללי ההסכם יחליפו את הוראות החוק ויקבעו את אופן חלוקת הרכוש.

בני זוג המעוניינים, כי במקרה של סיום היחסים יופרדו הנכסים שצברו במשך השנים, כך שלא יחולקו שרירותית על פי חוק יחסי ממון, יכולים לעשות זאת באמצעות הסכם ממון. ההסכם טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני במהלך הנישואין. במקרה של הסכם טרום נישואין יכולים גם נוטריון או רשם הנישואין לאשר את ההסכם.

עריכת הסכם ממון הופכת להיות הליך מקובל בקרב זוגות אשר נמצאים בפתח חיי הנישואין. אנשים לעיתים נרתעים מעריכת הסכם ממון, שכן הדיון המשפטי סביב החומר והכסף אינו עומד בקנה אחד עם הרומנטיקה והאהבה שזוג צעיר מרגיש בתחילת דרכו. עם זאת, אכן ניתן לראות שינוי בתפיסה בקרב זוגות טרם נישואיהם, וזאת אפשר לנעוץ בסיבות אלה:

החוק מגדיר הסכם ממון כהסכם בין בני זוג המסדיר את יחסי הממון שביניהם, ההסכם ושינויו יהיו בכתב. הסכם ממון הוא היבט חוזי של דיני המשפחה וכולל את אלה:

חשוב לזכור, כי הסכם ממון גובר על חלוקת רכוש לפי חוק יחסי ממון ולכן כדאי במיוחד לערוך אותו כאשר יש פער כלכלי גדול בין בני הזוג. נשאלת השאלה האם לבית המשפט יש סמכות להתערב בסעיפי ההסכם? החוק מורה לבית המשפט באופן מפורש כיצד עליו לנהוג. עליו לבדוק האם הצדדים מבינים את ההסכם והאם עשו זאת מרצונם החופשי והבינו את ההסכם על סעיפיו השונים.  השופט רשאי שלא לאשר סעיף זה או אחר, אך זאת יעשה בעניינים מהותיים. בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ע"א 543/82 שטרן נ' שטרן נקבע, כי הבדיקה של בית המשפט היא בדיקה פורמאלית. לא יתקיים דיון חקירתי בפרטי פרטים של ההסכם. ביהמ"ש אינו פסיכולוג או בוחן, הוא מקריא את ההסכם תוך הסתכלות על התנהגות הצדדים. הסכם ממון דומה במהותו לחוזה ובדומה לחופש החוזים, הרעיון הוא שהצדדים יחתמו עליו מרצונם החופשי תוך שקילת הסיטואציה, זכויותיהם, סיכונים, ולבסוף בית המשפט יאשר את ההסכם לאחר שיבחן את היבטיו השונים ואם יימצא, כי יש בעיה מסויימת אזי יבקש מהצדדים לתקן סעיף או סעיפים בהסכם, ורק לאחר מכן יאשר בית המשפט את ההסכם.

אין להקל ראש בעריכת הסכם הממון ובעמידה בכל תנאיו על פי החוק, על מנת שביום שיבוא לידי מימוש לא יפסל מטעמים כאלה ואחרים. לדוגמא, בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון ע"א  83/169 שי (שרעבי) נ' שי, דובר על מקרה בו בני זוג נישאו ב-76' ולאחר כ-3 שנים סיכמו ביניהם, ללא אישור בית משפט, כי הבעל יעביר מחצית מזכויות הדירה שלו לאישה. תוך כדי העברת הזכויות הבעל התחרט. האישה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאכוף את הסכם הממון, אך נדחתה מהטעם שלא היה אישור בית המשפט להסכם הממון שכביכול ערכו ביניהם וכעת אין הסכמה של הבעל. האישה עירערה וטענה, כי אין מדובר בהסכם ממון אלא בהבטחה כתובה של הבעל לכך שיעביר לזכותה מחצית מערך הדירה. השופטת בן פורת קובעת, כי המבחן הקובע האם הסכם הינו הסכם ממון הוא השאלה האם הוא צופה פני גירושין או מוות. מאחר והתשובה חיובית, ההסכם שערכו בני הזוג שי הוא הסכם ממון ומכיוון שההסכם לא אושר על ידי בית המשפט הוא לא תקף.

מהם נכסי קריירה?

נכסי קריירה הינם הגדרה לכושר השתכרות של אדם מנכסים שאינם מוחשיים, כגון: תואר אקדמי, מוניטין, רישיון מקצועי, מקצוע וכו'. בעבר, הגישה השלטת היתה, כי נכסי הקריירה אינם נכסים ברי איזון וכי קיים קושי לשום אותם, למשל כך נקבע בפסק דין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בת"א ת.א. 257/90, בפרשת גונזר נ' גונזר. עם זאת, במרוץ השנים החלה להתפתח גישה אחרת אשר מכירה בנכסי קריירה כנכס בר איזון.

כיום, המשפט ישראלי מעניק משקל רב לנכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין, במיוחד כאשר בן זוג אחד נאלץ לגבות את בן זוגו האחר בטיפול השוטף במשק הבית, בילדים המשותפים, ולעיתים אף על חשבון התפתחותו האישית מבחינת קריירה, השכלה וכדומה. ביום 26.08.2007 ניתן פסק דין תקדימי ע"י בית המשפט העליון בבע"מ 04/4623, שם לראשונה הכיר בית המשפט בנכסי קריירה כנכסים ברי איזון. בפסק דין זה דובר על רואה חשבון עצמאי שהיה נשוי לאשה אשר עבדה כיועצת חינוכית. במהלך שנות נישואיהם נוצרו בין בני הזוג פערי שכר משמעותיים. בית המשפט קבע כי שכרו הגבוה של הבעל התאפשר בשל תמיכתה של האישה ושחרורו מעול הדאגה למשק הבית ולגידול הילדים, כך יכל לפתח את הקריירה שלו כרואה חשבון עצמאי, ופסק לטובת האישה סך של 250,000 ₪.

כך למשל, לעיתים בית המשפט מעניק תמלוגים בעבור רווחים שהתקבלו לאחר יום הפירוד, אך התקבלו כתוצאה מהשקעתו הרבה של בן הזוג במהלך חיי הנישואין. דוגמא לכך ניתן למצוא בתמ"ש 98/39571 אשר ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בת"א. כב' השופטת ריש-רוטשילד קבעה, כי האישה זכאית למחצית מסכום עליית שווי המניות אשר היו ברשות הבעל במהלך תקופת הנישואין. פסק דין זה הכיר בזכות בן הזוג בנכסים, כאשר הוכחה תרומה בפועל של בן הזוג להשבחת הנכסים. הרעיון הוא לבדוק האם הפער בין הצדדים קיים בגלל תקופת הנישואין והמגמה היא לאזן את הפערים באופן בו כל צד ימשיך לחיות באותה רמת חיים כפי שהורגל בטרם הפירוד.

נשאלת השאלה האם יש הבדל בין שכיר לעצמאי? האם שכיר גם מחויב בעריכת הסכם ממון על מנת לשמור על נכסיו? על פי פסיקת בית המשפט העליון, אין הפרדה בין נכסי קריירה של עצמאי לבין שכיר.

מוניטין נחשב כקניין המוכר כנכס. גם אותו, כמו גם את שאר הנכסים המוחשיים והבלתי מחושיים, ניתן לאמוד את שוויו ולחלקו. בית המשפט העליון קבע בע"א 72/550 באומל נ' פה"ש חיפה, כי מוניטין הינו נכס בלתי מוחשי וכי זוהי זכות קניינית.

על אף שנראה, כי חוק יחסי ממון, הרלוונטי לנושא זה, עושה חלוקה ברורה בין הנכסים "שלה" לנכסים "שלו", לא כך הדבר, כי במקרים מסוימים גם נכסים אשר אחד מבן הזוג צבר כאינדיבידואל ובאים לידי ביטוי בעסק (כגון תואר, מקצוע, מוניטין) הופכים לנכס משותף למרות שהעסק הוקם על ידי מי מהצדדים לפני הנישואין.

בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט העליון ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי נקבע, כי למרות שדירת המגורים נרכשה מכספי הבעל לפני הנישואין, הרי לאור תקופת נישואיהם הארוכה, ומהלכם התקין מתחזקת ההנחה, כי הדירה משותפת.

יש לזכור כמובן שאין מקרה דומה לאחר וכידוע, סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון נותן לבית המשפט שיקול דעת באשר לחלוקת הרכוש בין הצדדים. הסעיף מעניק סמכות לבית משפט לחלק את הנכסים שלא בדרך של מחצה על מחצה, אלא בחלקים  יחסיים אחרים. בעזרת הסכם ממון בני הזוג יכולים להחליט באופן ברור כיצד יתחלקו כלל הנכסים במקרה של גירושין, ולא להשאיר זאת לשיקול דעת בית המשפט. ישנן נסיבות נוספות העלולות להשפיע על שיקול דעת בית המשפט בחלוקת המשאבים בין בני הזוג, כגון:

בעניין זה נקבע בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בב"ש בתמ"ש 1066/66 כי כשבית המשפט בא להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לסעיף 8 לחוק יחסי ממון, יש להביא בחשבון את מערכת הנישואין והגירושין השלמה. בכלל זה יש לכלול את חלוקת האחריות בין ההורים לפני ואחרי תקופת הנישואין וכן את נושא המזונות.

בחלק מהמקרים, לבית המשפט אין קריטריונים ברורים, והוא מחליט בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו. בעניין חלוקת הנכסים הבלתי מוחשיים של העסק, אשר הינה הקשה ביותר, בית המשפט קבע מספר קריטריונים בבואו להחליט האם וכיצד יחולקו נכסי הקריירה. בפסק דין שניתן בבית המשפט בת"א בתמ"ש 09/52231 מ.ב נ' ע.ב נקבע,כי נכסי הקריירה יכללו ברכוש המשותף המיועד לחלוקה בהתקיים התנאים הבאים:

 

בעניין המוניטין, בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון בע"א 98/7493 שלמה שרון נ. פקיד השומה נקבע, כי שווי המוניטין יקבע על פי אמדן שווי הרווחים העתידיים שהעסק צפוי להזרים. לפי שיטה זו, מוניטין הינו ההפרש בין התמורה שמתקבלת מהעסק אשר נמכר, לבין ערך השוק של כל הנכסים האחרים הנמכרים באותה מסגרת של העסק.

לעומת זאת, לגבי מוניטין אישי לא קבעה הפסיקה נוסחה ברורה לצורך חישובו, אלא קיימת רשימה שאינה סגורה של קריטריונים המשתנים ממקרה למקרה:

  1. גילם של בני הזוג.
  2. אורך שנות הנישואין.
  3. רמת ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.
  4. מצבם הבריאותי של בני הזוג.
  5. מצבה הנוכחי של הקריירה של בן הזוג ומספר שעות העבודה.

כאמור, בית המשפט מחשב את המוניטין בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, כך שבהעדר הסכם ממון קשה לדעת מראש כיצד תתבצע בדיוק החלוקה ועל פי אילו קריטריונים.

לסיכום, הסכם ממון טומן בחובו יתרונות רבים. מעבר לפן הרגשי, הסכם ממון מסייע בהימנעות מהתדיינות משפטית ארוכה, שכן הוא מסדיר מראש את כל הנושאים האקוטיים, אשר לרוב מהווים את לב ליבה של המחלוקת בין בני הזוג. ראוי להדגיש, כי הסכם ממון חשוב מאד, כאשר יש פער כלכלי גדול בין בני הזוג (ההסכם מגן על שני הצדדים יחד. מצד אחד, הוא מגן על רכושו של בן הזוג החזק יותר כלכלית ומצד שני הוא מגן על הצד החלש יותר כלכלית, בכך שהוא קובע הטבות מסויימות לאותו בן זוג על מנת שלא יוותר חסר כל). חשוב לערוך הסכם ממון גם כשאין ממון, כי אין לדעת אילו נכסים וזכויות קנייניות יביאו חיי הנישואין לבני הזוג וכיצד ירצו לחלקם בעתיד.