הסדרי משמורת לסבים וסבתות בית המשפט קיבל ערעור על ידי הורים של אב שרצח את אשתו, וזיכה אותם במשמורת על הילדים הקטינים.
בית המשפט קבע, כי טובתם ורצונם של הקטינים, כפי שהוצגו על ידם, הם המכריעים. אין לבחון את טובת הילד באספקלריה של שיקולי שכר ועונש.
השיקול היחיד שיש לקחת בחשבון הוא טובת הקטינים, בין בהתייחס לעבר ובין בשים לב לעתיד.
הקטינים הפכו יתומים מאמם כיוון ואביהם רצח אותה והוא כלוא במאסר עולם.
השאלה הינה איפה יגורו הילדים ומי יזכה לקבל את המשמורת: האִם אצל הסבים מצד האֵם המנוחה, האִם אצל הורי האב הכלוא או בפנימייה.
בית משפט לענייני משפחה האזין למומחים, שמע את הקטינים, בדק ראיות, וקבע כי הפתרון הוא מציאת פנימייה או כפר ילדים שימלא את צורכי הקטינים.
בשנת 2008, אחרי הליכים שונים שהתנהלו בין הסבים משני הצדדים, בעיקר בנושא הסדרי הקשר, הגישו המערערים (הסבים מצד האב) תביעה להחזרת המשמורת על הקטינים לידם.
בתביעתם נטען כי הסבים (מצד האם) אינם מספקים טיפול ראוי לקטינים ונוהגים בהם יד קשה.
עוד נכללה בתביעה בקשה להתייחס לרצון הקטינים, שהמערערים טענו כי יש ליתן לו משקל מכריע בעניין.
אז הוגש הערעור לשינוי משמורת…
בבחינת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, כפי שהוגשה לבית משפט קמא, ניתן להבחין כי על אף הבעייתיות שישנה בבית הורי האם, עדיין הוא סבור כי האווירה הפסיכולוגית אצלם בריאה יותר מאשר בבית הורי האב, אשר ממשיכים לטעת בלב הקטינים תקוות שווא לגבי אביהם, ובכך אינם מאפשרים להם לעכל ולעבד את המציאות לפיה, אביהם הוא שרצח את אימם.
בהתייחס לאלו, הביע המומחה דעתו, כי טובתם של הקטינים להישאר עם המשיבים.
העקרון שצריך להנחות את ההחלטה, הוא עקרון טובת הילד. עם הכרסום בגישה הפטרנליסטית וההכרה בזכות לכבוד האדם כזכות חוקתית, עברה נקודת הכובד מעקרון "טובת הילד" לזה של "זכויות הילד".
מודל "זכויות הילד" שמטרתו החלפה של מודל "טובת הילד" מבטא את ההכרה כי הילד הוא יצור אוטונומי בעל זכויות ואינטרסים עצמאיים. נדבך מרכזי בשינוי בתפיסת טובת הילד נוגע למעמד רצון הילד בה.
כך שאם בעבר, רצון הילד לא נחשב תמיד כגורם מתוך מכלול הגורמים שצריך לשקול בשמן גיבוש המסקנה שנוגעת לטובתו, על פי מודל "זכויות הילד" מהווה רצון הילד גורם משמעותי ומרכזי שצריך לתת לו משקל משמעותי, ובהתחשב בנסיבות אף מכריע, בזמן שמגבשים את ההחלטה בדבר טובתו.
פועל יוצא מכך הוא זכות הילד להשמיע את עצמו לפני קבלת החלטות הנוגעות לעניינו.
לרצון נחרץ זה יש ליתן משקל נכבד בסוגיית המשמורת. גם אם שורשיו בהסתה כלשהי, מה שלא הוכח ולא כל שכן, אף הוכחש על ידי הקטינים, אל לנו לבחון את טובת הילד באספקלריה של שיקולי שכר ועונש.
השיקול היחיד שצריך להילקח בחשבון הוא טובתם של הקטינים, בין בהתייחס לעבר ובין בשים לב לעתיד.
למרות העובדה כי הגורמים המקצועיים שנתנו חוות דעתם בערכאות השונות בעניין דנן, המליצו על השמת הקטינים אצל סביהם מצד האם או לחלופין בהשמה חוץ ביתית, בית המשפט סבר, כי בנסיבות העניין, אין הדבר עולה בקנה אחד עם טובתם הרחבה לאורך זמן של הילדים.
לכן, בית המשפט, בשימת דגש על טובת הקטינים, קבע כי המשמורת תוענק לסבים מצד האב. הקטינים ילמדו בבית הספר בירושלים, ולסבים משני הצדדים, יתאפשר ליצור איתם קשר פתוח מבלי הגבלות. הקטינים, ישהו בכל סוף שבוע שני בבית הורי האם. בחגים, ישהו הקטינים אצל הסבים (הורי האם) ו(הורי האב) לסירוגין.
בשנת 1962 נקבע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לקביעת הסדרי שהות בין סבא וסבתא לנכדים שלהם. הסדרי שהות אלה נקבעים במקרים של מוות חלילה של הבן או הבת והסדרי שהות חיוניים לשמירת הקשר הרצוי בין הנכדים לסבים שלהם.
הסדרי שהות כאשר אחד ההורים נפטר
כאשר אחד ההורים הלך לעולמו, לעיתים ההורה החי לא דואג לשמור על קשר עם חמיו ואף מנסה לנתק את הנכדים מסבא וסבתא.
בנוסף לכאב הלב של הסבים עקב פטירת ילדם באמצע החיים, לסבים מתווסף הסבל של ריחוק מנכדיהם האהובים.
הנכדים הם הזיכרון היחיד שיש לסבים מבנם או ביתם. ולכן בנוסף לאהבה העזה שיש לסבא וסבתא אל נכדיהם, הם חשים קשר נפשי עמוק לנכדים.
לעיתים, בן הזוג השני לא רוצה שילדיו ימשיכו להיות בקשר עם הסבא והסבתא מסיבות כגון: חוסר חיבה כלפיהם, שאיפה להתנתק ולהתחיל בחיים חדשים, פחד מהתערבותם בחיי הילדים מבחינת חינוך, בריאות ועוד.
הסדרי שהות עם הסבים כאשר ההורה משול למת
מקרים נוספים בהם נקבע כי יש לאכוף הסדרי שהות (לא מדובר במשמורת משותפת) בין הנכדים לסבים שלהם, הם כאשר ההורה מנתק קשר עם ילדיו.
הניתוק יכול לנבוע מהורה שנמצא במצב של חוסר הכרה או אירוע רפואי שמונע את יכולתו התפקודית.
מקרים אחרים הם כאשר הורה נעדר זמן רב בשל מאסר או סיבה אחרת. מקרים נוספים הם כאשר ההורה נחשב כחסר מסוגלות הורית ולא יכול להחזיק בילדיו. ישנם גם הורים הבוחרים להתעלם מילדיהם ולנתק כל קשר עימם.
שמירת נפש הילד
הסדרי שהות בין הנכדים לסבא וסבתא שלהם, נקבעים לא רק למען הסבא והסבתא אלא מתוך שיקולים של לטובת הילד. חשוב ביותר שהילד ישמור על קשרים עם משפחתו המורחבת ובעיקר עם סבא וסבתא.
ילד שיש שנמצא בקשר רק עם הורה אחד, זקוק לתמיכה נפשית רבה ולהיות מוקף בקרובים אליו. הילד זקוק לתחושת ביטחון, פינוק ואהבה אותם מספקים הסבים והם תורמים להתפתחותו הרגשית.
זכותו של הילד להיות ביחסים קרובים עם הסבים משני הצדדים ולא רק עם אלו של ההורה עימו הילד גר.
במקרים בהם ההורים חיים ומתפקדים, אין צורך בפנייה אל בית המשפט כי ההורה השני דואג לכך שילדיו יהיו בקשר רציף עם הוריו.
כיצד יכולים הסבים לקבוע הסדרי שהות עם נכדיהם?
הסבא והסבתא צריכים לפנות לעורך דין מנוסה בתחום דיני המשפחה אשר יגיש תביעה לגבי הסדרי שהות.
בית המשפט ימנה איש מקצוע שיבחן את המצב ויגיש דו"ח לגבי הסדרי שהות בין הסבים לנכדיהם.
עורך דין מיומן ובקיא בחקיקה ינחה את הסבא והסבתא איך להתנהל מול בית המשפט ויגשים את חלומם לקביעת הסדרי שהות.
