מה הטעות הכלכלית הכי נפוצה שנשים עושות כשהן מחליטות להתגרש?

הטעות שלא רואים בהתחלה – אבל משלמים עליה שנים

הטעות הכלכלית הכי נפוצה שנשים עושות כשהן מחליטות להתגרש
היא להתמקד רק בהווה הרגשי – ולא בעתיד הכלכלי.

זו לא טעות של חוסר אינטליגנציה.
זו טעות של עייפות. של פחד. של רצון “לגמור עם זה כבר”.
ובעיקר – טעות שנובעת מחוסר הבנה עמוק של המשמעות הכלכלית האמיתית של גירושים.

במהלך 25 שנות ליווי של נשים בתהליכי גירושים מורכבים, ראיתי את זה שוב ושוב:
נשים חזקות, חכמות, מצליחות – שמקבלות החלטות כלכליות שגויות דווקא ברגע שבו הן חייבות להיות הכי מדויקות.

סיפור המקרה של דנה – אישה חכמה שעשתה טעות יקרה

“אני רק רוצה שקט” – המשפט שחוזר על עצמו

דנה (שם בדוי), בת 52, הגיעה אליי לפגישת ייעוץ כשהיא כבר “אחרי הכול”.
גירושים הסתיימו. הסכם נחתם. הבית נמכר.
על פניו – הכול נראה מסודר.

אבל דנה לא הגיעה כדי לשאול שאלה משפטית.
היא הגיעה כי משהו בפנים הרגיש לה לא נכון.

“כולם אומרים לי שיצאתי בסדר,” היא אמרה,
“אבל אני לא ישנה בלילה. אני מפחדת מהעתיד הכלכלי שלי.”

דנה הייתה נשואה 27 שנה.
בעלה היה עצמאי עם עסק רווחי, היא עבדה כשכירה והרוויחה פחות – כמו הרבה נשים נשואות בגילאי 45+.
היו להם:

• דירת מגורים

• קרן פנסיה משמעותית לבעל

• עסק פעיל

• חסכונות והשקעות

אבל בזמן הגירושים, דנה רצתה דבר אחד בלבד: שקט נפשי.

ההחלטה הכלכלית שנראתה “הגיונית” – אבל הייתה הרסנית

ויתור על פנסיה בשביל הבית

במסגרת חלוקת הרכוש בגירושים, דנה הסכימה לוותר על חלק גדול מהזכויות הפנסיוניות של בעלה,
ובתמורה – לקבל חלק גדול יותר מהתמורה על הדירה.

“בית זה מוחשי,” היא הסבירה לעצמה.
“פנסיה זה משהו רחוק. עכשיו אני צריכה יציבות.”

זו אחת הטעויות הכלכליות הנפוצות ביותר בגירושים.

נשים רבות:

• לא מעריכות נכון זכויות פנסיוניות

• לא מבינות את הערך המצטבר שלהן

• לא מחשבות מה המשמעות של ויתור עליהן בגיל 60–70

דנה לא הבינה שבוויתור הזה,
היא ויתרה בפועל על מאות אלפי שקלים בעתיד.

למה נשים נופלות בטעות הזו דווקא בגירושים?

עייפות רגשית וחוסר רצון להילחם

נשים רבות מגיעות לשלב הגירושים מותשות נפשית.
הן כבר נלחמו שנים בתוך הנישואים.
כשהגירושים מתחילים – הן רק רוצות לסיים.

במקום לשאול:

• מה מגיע לי לפי החוק?

• איך מחלקים פנסיה בגירושים?

• מה הערך האמיתי של העסק?

הן שואלות:

• מתי זה ייגמר?

• איך אני יוצאת מכאן בשקט?

• איך אני שומרת על הילדים?

והשאלות הכלכליות נדחקות הצידה.

הטעות השנייה – חוסר הבנה של חלוקת רכוש בגירושים

“הוא הקים את העסק – אז זה שלו, נכון?”

זו שאלה שנשים מחפשות בגוגל שוב ושוב:

“האם העסק של הבעל שייך גם לי בגירושים?”

התשובה המשפטית ברוב המקרים: כן, לפחות בחלקו.

אבל נשים רבות:

• לא דורשות הערכת שווי לעסק

• לא בודקות מניות, זכויות, אופציות

• לא מבינות שהתרומה שלהן למשפחה אפשרה את הצלחת הקריירה שלו

דנה, למשל, לא דרשה הערכת שווי לעסק.
היא סמכה על המספרים שהוא הציג.
בדיעבד – התברר שהרווחיות הייתה גבוהה משמעותית ממה שחשבה.

הטעות השלישית – הסתמכות על “הוגנות” במקום על אסטרטגיה

“אני לא רוצה להיות חמדנית”

זה משפט שאני שומעת מנשים חכמות כל הזמן.

אבל בגירושים:
זה לא חמדנות – זה ביטחון כלכלי.

החוק לא נועד להעשיר אותך.
הוא נועד להבטיח שלא תצאי מהנישואים ענייה יותר ממה שנכנסת אליהם.

נשים שמוותרות כדי “לא להיראות רעות”
מגלות שנים אחר כך שהוויתור הזה פוגע ביכולת שלהן:

• לפרוש בכבוד

• לעזור לילדים

• לחיות בלי חרדה כלכלית

אז מה הייתה הטעות האמיתית של דנה?

לא לעצור רגע לפני החתימה

הטעות הגדולה של דנה לא הייתה סעיף כזה או אחר.
היא הייתה היעדר עצירה.

עצירה כדי:

• להבין את התמונה הכלכלית המלאה

• לחשב את העתיד, לא רק את ההווה

• לקבל ייעוץ משפטי שמבין גירושים כלכליים לעומק

אחרי הגירושים, כבר אי אפשר היה לתקן.

מה נשים צריכות לשאול את עצמן לפני גירושים?

נשים מחפשות בגוגל שאלות כמו:

• “מה מגיע לי בגירושים?”

• “איך מחלקים פנסיה בגירושין?”

• “איך לא להפסיד כסף בגירושים?”

והשאלות הנכונות הן:

• האם אני מבינה את כל הזכויות שלי?

• האם אני יודעת מה הערך האמיתי של הרכוש?

• האם ההסכם שאני חותמת עליו ישרת אותי גם בעוד 10 ו־20 שנה?

מילה אישית לסיום

אם את אישה נשואה בגיל 45+,
עם רכוש, פנסיה, אולי עסק או מניות,
והמחשבה על גירושים מתחילה לעלות –

את לא חייבת להחליט עכשיו.
אבל כן חשוב לעצור רגע ולהבין.

לא ממקום של פחד.
אלא ממקום של אחריות לעצמך ולעתיד שלך.

לפעמים שיחה אחת, בזמן הנכון,
עושה את כל ההבדל בין הסכם שמכביד –
להסכם שמאפשר להתחיל פרק חדש בביטחון.