דירת המגורים של בני זוג היא בדרך כלל הנכס העיקרי שבה הם חיים. לזוגות נשואים רבים בארץ דירת מגורים השייכת לשני הצדדים ורשומה על שמם בלשכת רישום המקרקעין (טאבו), במנהל או בחברה משכנת. ברגע שבני זוג עומדים בפני גירושין, ביוזמת אחד מהם או ברצון שניהם, מתעוררת השאלה מה מה יעלה בגורל דירת המגורים שלהם.
ההחלטה העומדת בפני בני זוג המגיעים להסכם היא האם הדירה תימכר מיד או במועד נדחה לאחר שהילדים יגדלו מעט.
קיימים גם מקרים בהם אחד מבני הזוג מוותר על חלקו בדירת המגורים לטובת בן הזוג השני, כלומר "קונה את חרותו" בכסף מלא. באם לאחד מבני הזוג מחכה בן זוג חדש המפעיל עליו לחצים כבדים יכול להיווצר מצב בו על מנת לקבל את הגט הוא יהיה נכון לוותר על חלקו ברכוש המשותף ולהעניק את הזכויות בדירה על שם בן הזוג האחר. זהו אחד המקרים. לרוב לא קיימים ויתורים כל כך גורפים אך קיימים גם מקרים כאלו.
אשר אין הסכם ואחד הצדדים מעוניין לכפות פירוק וגירושין הוא עותר לבית המשפט ומגיש תביעה לפירוק שיתוף, זאת אומרת תביעה למכירת הנכס וחלוקת סכום הכסף שיתקבל בין שני הצדדים.
על פי סעיף 37 לחוק המקרקעין: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף". כלומר, כל אדם שהינו בעלים של מקרקעין בשותפות עם אחר, יכול ורשאי בכל עת, לפנות לבית המשפט ולדרוש את מכירתו של הנכס.
אי ההסכמה היחידה שיכולה להישמע מבן הזוג השני היא החובה להבטיח את מדור הילדים המעוגנת בסעיף 40 א' לחוק המקרקעין.
לבית המשפט יש את הסמכות לקבוע כי חלק ממחיר הדירה יישמר בנאמנות אצל צד שלישי על מנת להבטיח את מדורם של הילדים, או לדחות את המכירה למשך כמה שנים בתנאים מסוימים אולם בית משפט אינו יכול לשלול מאדם את זכות הקניין שלו, ואינו יכול למנוע ממנו לממש את רכושו ולמכור את דירתו.
ברוב המקרים דירת המגורים נמכרת חרף התנגדותו של אחד מבני הזוג והדבר מאפשר לצד המעוניין להתגרש להפעיל לחץ משמעותי על הצד המסרב, שכן מכירת דירת המגורים הינה צעד מאיים, המערער את היציבות (היחסית, אמנם) ממנה נהנתה המשפחה עד כה.
תביעה כזו הינה זרז הגורמת לבני הזוג לנהל מו"מ לצורך חתימה על הסכם גירושין.
יש לציין יחד עם זאת, כי לבית המשפט לענייני משפחה ראייה כוללת וכוללנית ומטרתו לאזן את כל הרכוש של בני הזוג ולהביאם לגירושין מוסכמים.
העיקרון של תפיסה זו הינה כי אם לבני הזוג יש רכוש נוסף, גם אם הוא רשום על שם אחד מבני הזוג ובין אם הוא רשום על שם שניהם - בית המשפט יורה על איזון כלל הרכוש, ולא יקבע כי יש למכור את דירת המגורים בלא כל קשר לרכוש המשותף. ההחלטה בדבר מכירת הדירה המשותפת לא תהיה מנותקת מהתייחסות לכלל הרכוש האחר.