במצב בו הילדים נמצאים אצל האב או האם כלומר, במשמורת של אחד ההורים, נשארת להורה השני הזכות לבקר את הילדים ולהיפגש עמם. ההסכם על אופן סדרי הראיה יכול להיקבע על ידי הצדדים עצמם, על ידי בית המשפט או בית הדין, אם שני הצדדים אינם מסוגלים להגיע להבנה בנושא זה ביניהם. מקובל מאוד שעובדת סוציאלית מתערבת כאשר יש ויכוח על משמורת או על סדרי ראיה, והמפגשים נקבעים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד.
במקרים מסויימים, מבקש בית המשפט ביוזמתו, או על פי בקשת אחד הצדדים, חוות דעת של פסיכולוג מומחה גם לנושא המפגשים בין הילד או הילדים להורה שאינו משמורן.
סרבנות קשר- או תסמונת הניכור ההורי כבר קרו בעבר מקרים בהם על סמך גישת "הניכור ההורי", פסק בית משפט שילד יהיה במשמורת האב. "תסמונת הניכור ההורי" (Parental Alienation Syndrome) או "סרבנות קשר" עוצבה על ידי ריצ'רד גרדנר, פסיכיאטר אמריקני, שפיתח תאוריה זו.
אלו מקרים קיצוניים למדי בהם בשל הסתה קשה של האם מנתק הילד את הקשר עם ההורה השני, מסרב לפגוש בו ומסרב להיות עמו בקשר ובסופו של דבר הופכים הילדים להיות "סרבני קשר" או "בנים מורדים".
התפיסה הרווחת היא שהורה המונע קשר כזה הינו הורה שאינו מודע לצרכי הילד ואינו רגיש להם וכתוצאה מכך אינו יכול לתפקד כהורה משמורן טוב וכדאי יותר לילד לגדול אצל הורה שיאפשר קשר עם שני ההורים ולא ימנע קשר בינו לבין ההורה האחר.
לינה אצל ההורה שאינו משמורן
אין קביעה שיפוטית חד משמעית, לגבי לינה אצל ההורה שאינו משמורן, כאשר מדובר בילד בגיל צעיר מאד. דעות שופטי בית המשפט לענייני משפחה שונות מאד זה מזו. ישנם שופטים הסבורים שמגיל חצי שנה עד שנה יכול ילד לבלות לילה בבית ההורה השני, וישנם שופטים החושבים כי ילד יכול לבלות עם ההורה האחר ששי-שבת רצוף הכולל לינה, רק בהגיעו לגיל שנתיים או שלוש.
גם הפסיכולוגים העוסקים בנושא חלוקים ביניהם בסוגיה זו. חשוב להדגיש שכל מקרה הוא לגופו, וישנם מקרים בהם טובת הילד היא ללון אצל ההורה האחר, וישנם מקרים בהם אין לנתקו ללילה מההורה אליו הוא רגיל.
לעיתים קרובות נוצר מאבק בין ההורים על נושא הלינה. אמהות רבות (שלרוב הן ההורה המשמורן) חושבות שילד מתחת לגיל מסוים אינו צריך ללון אצל אביו. אחרות עושות בכך שימוש ורואות בסדרי הראייה בכלל ובלינה בפרט "נשק" כנגד האב. מצב כזה אינו לטובת הילדים.
מחלוקת בין הורים אגב הליך הגירושין לא צריכה לפגוע בילדים, אך לפעמים בלהט הויכוח והסערות הרגשיות נשכחת טובת הילדים וכל הורה רואה רק את האינטרס הפרטי שלו.
על פי ההלכה הפסוקה מאוד חשוב שילד יהיה בקשר עם שני הוריו ויש משמעות רבה לסדרי ראייה קבועים, רצופים ומסודרים בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן. במקרים קיצוניים מתקיימת העברת משמורת מההורה המגדל את הילד להורה השני, אם בית המשפט נוכח לדעת שההורה המשמורן מונע בצורה פעילה כל קשר בין הילד לבין ההורה השני ומדיח את הילד בצורה קיצונית וחמורה כנגד ההורה השני.
כאמור, אלו הם רק מקרים קיצוניים ורק במקרים בודדים, עד כה, קבע בית המשפט כי ילד יעבור מהורה אחד לשני רק עקב כך שההורה המשמורן אינו מאפשר קשר סביר ומפגשים עם הילד.
