|
תמצית תמלול ראיון בערוץ 10
תוכנית "כל בוקר"
מאת: לינוי בר גפן וקובי מידן
תאריך: 14/5/06
 לינוי בר גפן:
ארבע וחצי שנים שנינה, אנחנו כמובן הסווינו את זהותה, זה שם בדוי, כבר לא נוגעת בסמים. עכשיו היא מבקשת להתחיל לראות את בתה הקטנה שנלקחה ממנה לאימוץ. בעולם קוראים לזה "אימוץ פתוח" ובישראל מנסה נינה להיות החלוצה, הסיכויים שזה יקרה הם מאוד קטנים, אבל בכל זאת יש איזו שהיא תקווה. איתנו הבוקר עורכות הדין לענייני משפחה, חגית לב ועידית אלפנדרי-מאיר, שמטפלות בתיק הזה. תודה רבה לשתיכן ובוקר טוב. נינה בוקר טוב גם לך. זה סיפור קצת סבוך, בואו ננסה להבין אותו.
לינוי בר גפן:
את הגעת לארץ מתי נינה?
נינה:
בשנת 93'.
לינוי בר גפן:
והשתמשת בסמים?
נינה:
עד 2000
לינוי בר גפן:
באיזה שלב נכנסת להיריון?
נינה:
בשנת 2000 נולדה לי הבת וכשהיא היתה בת 8 חודשים התחלתי לעשות תהליך של גמילה.
קובי מידן: הבת שנולדה בעצם, נולדה גם מכורה נכון?
נינה: כן בדיוק. עכשיו כשהתחלתי לעשות את התהליך של הגמילה ביום שהלכתי איתה לאישפוזית. לפני כן הילדה שלי היתה במעון בחיפה. לפני שהלכתי לאישפוזית, השירות למען הילד אמרו לי שלילדה זה לא בסדר להיות במסגרת של מעון, היא צריכה להיות במסגרת של משפחה.
קובי מידן:
בקיצור שכנעו אותך למסור אותה למשפחה אומנת.
נינה:
לא הסכמתי, ובכל זאת ביום שהלכתי לגמילה לקחו את הילדה למשפחה שמראש הם ידעו שזאת המשפחה שיכולה לאמץ אותה.
קובי מידן:
ואת נכנסת לגמילה והיא הלכה למשפחה הזאת?
נינה: כן ביום הזה בדיוק.
קובי מידן:
בת כמה היא היתה?
נינה:
היא היתה בת 8 חודשים. לא היא היתה כבר שנה.
קובי מידן: ואת נגמלת? כמה זמן את לא משתמשת בסמים?
נינה: ארבע וחצי שנים.
לינוי בר גפן: ואת עובדת?
נינה:
קובי מידן:
השתקמת?
נינה:
כן אני עובדת, משכירה דירה. אני חיה חיים נורמאלים.
קובי מידן:
אז כשלקחו אותה את נכנסת לגמילה, את המשכת לראות אותה באיזו שהיא צורה?
נינה:
זהו אח"כ כשנכנסתי לגמילה אחרי שהיתה ועדה והחליטו שאין ביקורים, שאני בינתיים צריכה להתחזק וצריכה לחשוב על עצמי בינתיים, ותשעה חודשים לא ראיתי את הילדה, ניתקו אותי פשוט מהילדה.
לינוי בר גפן: אני מפנה את השאלה לעורכות הדין. ברור למה הילדה נלקחה. ילדים של נרקומנים נלקחים מהם בד"כ. האם מרגע שנגמלה מדוע אין אפשרות להחזיר אליה את הילדה למשמורת חוקית להחזיר אותה להיות אמא במשרה מלאה מרגע שנגמלה?
עוה"ד חגית לב ועידית אלפנדרי:
זה בדיוק הענין, שירותי הרווחה כאן לא נתנו לה את הצ'אנס להוכיח את העובדה שנגמלה. בכל פעם היו תסקירים של פקידי סעד והגיעו מומחים מטעם השירות למען הילד ובדקו אותה, כל הזמן אמרו לה "את היית מכורה לסמים ואת תמשיכי להיות מכורה לסמים. אנחנו לא סומכים על הגמילה שלך באופן אמיתי". שירותי הרווחה ציינו שיש להם מאות דוגמאות של אנשים שלא יצאו מסמים ומי שכבר היה בסמים לא מצליח באמת לצאת מזה. אבל זה לא כל כך נכון, כי היא הראתה להם הרבה סטטיסטיקות של קהילת אילנות ששם היא עברה את תהליך הגמילה עצמו, כי נשים מעל גיל 30 שהן אמהות לילדים עוברות גמילה אמיתית והן לא חוזרות לסמים. אותה גברת אמרה להם שהיא מעל גיל 30 הבאתי ילדה לעולם כבר עשו לי את המקרה הזה פעם, זו הפעם השניה שעושים לי את זה, אני כבר יודעת מה המשמעויות של זה. תנו לי את הצ'אנס לצאת מזה.
לינוי בר גפן:
אתן מבקשות עכשיו מבית המשפט "אימוץ פתוח". מה זה "אימוץ פתוח" ולמה הוא לא נהוג בישראל?
עוה"ד חגית לב ועידית אלפנדרי:
חשוב להסביר שקודם כל הכלל הוא האימוץ הסגור, שזה האימוץ השגרתי שכולנו מכירים. המאומץ אינו מכיר את הוריו הביולוגיים ויש בכך היגיון. אימוץ פתוח הוא חריג לכלל הזה והוא חל כבר בחלק מהמדינות בעולם. בישראל זה משהו חדשני שרק נבחן או מתחיל להיבחן בימים אלה. מה שזה אומר כי למרות שהילד עבר למשפחה המאמצת בדרך הרגילה אז הקשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים נשמר ברמה כזו או אחרת. כאשר החוק קובע שאנחנו יכולים לאפשר את הקשר הזה במספר רמות, הרמה הנמוכה ביותר היא רק קשר של מכתבים או עדכון של ההורים הביולוגיים לגבי ההתפתחות והמצב של הילד, כאשר יש לנו מספר רמות שאנחנו יכולים לעלות מעל זה, במפגשים למשל.
קובי מידן:
איפה החוק הזה פועל
עוה"ד חגית לב ועידית אלפנדרי:
החוק הזה חל במדינות כמו אוסטרליה, ניו זינלנד, אנגליה, מדינות מסוימות בארה"ב שבהן ברירת המחדל היא אימוץ פתוח וכל מי שטוען שטובת הקטין שזה יהיה אימוץ סגור אז חובת ההוכחה חלה עליו. במקרה שלנו, בישראל, המצב הוא הפוך.
קובי מידן:
כמה זמן לא ראית את הילדה?
נינה:
הייתי רואה אותה פעם בחודש במשך 4 שנים. פעם בחודש היה לי ביקור אצל הילדה. עכשיו שעשיתי ערעור לבית משפט עליון הפסיקו את הביקורים.
עוה"ד חגית לב ועידית אלפנדרי:
חצי שנה שהיא לא רואה את הילדה.
קובי מיד: את מתגעגעת?
נינה: כן מאוד.
לינוי בר גפן:
היא מכירה בך כאמא שלה?
נינה:
כן, היא יודעת שאני אמא שלה ולא אני סיפרתי לה את זה.
קובי מידן:
המשפחה סיפרה לה?
נינה: כן המשפחה.
קובי מידן:
מעבר לסיפור האישי והכאוב שלך בוודאי תהיה פסיקה מאוד מעניינת ותקדימית.
עוה"ד חגית לב ועידית אלפנדרי:
לסיום נדגיש במשפט אחד כי המקרה שלפנינו הוא מאוד חריג כי בפועל אימוץ פתוח מתקיים פה ובדרגה הגבוהה ביותר. לא מדובר כאן בקשר של מכתבים או עדכון של האם הביולוגית לגבי המצב של הקטינה אלא היא פוגשת אותה.
לינוי בר גפן: תודה רבה לעורכות הדין חגית לב ועידית אלפנדרי.
|
