|
חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) דן במזונות של זוגות מעורבים או שאינם יהודים והוא מטיל על ההורים חבות שווה לזון את ילדיהם באופן יחסי להכנסותיהם. לעומת זאת במקרה של זוגות יהודים חל הדין האישי - דין תורה. עפ"י הדין האישי קיים הבדל מהותי בחובת תשלום המזונות לילדים בין הגבר לאשה.
1. חיוב האב במזונות ילדיו: חובתו של האב בפרנסת ילדיו קודמת לקיום צרכיו האישיים, גם אם מדובר באב עני או המתקיים מקצבה כלשהי מחויב האב בפרנסת ילדיו. הפסיקה מבחינה בין צרכים חיוניים כגון: אוכל, הלבשה והנעלה, מדור, חינוך רפואה, לבין צרכים עודפים שהנם מדין צדקה שיש לחייב בהם את האב רק אם הוא מסוגל לכך בהתאם ליכולתו הכלכלית כגון: חוגים, שיעורים פרטיים, בילויים, מתנות, נסיעות בארץ ובחו"ל. האב חייב גם לשלם דמי טיפול בילדים הזקוקים לסיועה ולטיפולה של האם, בין שהיא מטפלת בהם בעצמה ובין שמישהו אחר מטפל בהם. דמי הטיפול מהווים חלק מהמסגרת הכוללת של המזונות שאותם חייב האב לילדיו הקטינים.
עפ"י הדין אב חייב לזון את ילדיו עד גיל 18, כאשר קיימת הבחנה בין שלוש קבוצות גילאים, עפ"י הפירוט הבא: ילדים עד גיל 6- החיוב הנו מדין תורה וזהו חיוב אבסולוטי. ילדים מגיל 6 ועד גיל 15- החיוב הנו מכח תקנות חכמים ותקנות הרבנות הראשית לארץ ישראל וזהו מעין חיוב אבסולוטי. האב חייב לזון את ילדיו כדי מילוי כל צורכיהם ההכרחיים. ילדים מגיל 15 ועד גיל 18- החיוב הנו מכח דין צדקה. האב מחויב לממן את צרכיו של הילד לרבות מימון לימודי התיכון. עפ"י הפסיקה מחויב האב לזון את ילדיו בתקופת השירות הצבאי בסך השווה לשליש הסכום שהיה משולם עד לאותו מועד.
2. חיוב האם במזונות ילדיה: האם חייבת במזונות הילדים רק מדין צדקה ורק אם היא מסוגלת להשתתף בצורכיהם, וזאת אחרי שסיפקה קודם לכן את צרכיה. על פי דין צדקה משתווה החובה של האם לחובתו של האב לזון את ילדיהם. החובה מדין צדקה מתממשת ויכולה להתממש, רק אם מוכח שהאם היא אשה אמידה, המסוגלת לפרנס את ילדיה.
|