|
 בני זוג נשואים רוכשים זכויות שוות ברכוש שנרכש על ידם במהלך נישואיהם. קיימת הבחנה במשפט הישראלי בין בני זוג שנישאו לפני ה- 1.1.74 לבין בני זוג שנישאו לאחר מכן.
בני זוג שנישאו לפני ה- 1.1.74:
רכוש אשר נרשם ע"ש שני בני הזוג (לדוגמא: דירה) שייך לשניהם. גם רכוש שנרשם ע"ש בן זוג אחד ונרכש במהלך הנישואין שייך לשני בני הזוג (לעתים בני זוג רושמים רכוש רק ע"ש אחד מבני הזוג מטעמי נוחות או מטעמים נוספים). במקרה של הליכי גירושין בית המשפט מפעיל את "חזקת השיתוף" לפיה כל עוד בני הזוג ניהלו חיי משפחה תקינים אין משמעות אם הרכוש נרשם רק על שם של אחד מבני הזוג. חזקת השיתוף לגבי נכסים שנרכשו בעת הפירוד אינה עומדת לזכותו של בן הזוג השני שהנכס לא נרשם על שמו.
על-כן מומלץ לבני זוג שהרכוש לא רשום על שמם (כגון: בית, עסק, רכב, חשבונות בנק) לדאוג לרשום את מחצית הרכוש על שמם כל עוד היחסים בין בני הזוג תקינים.
בני זוג שנישאו לאחר ה- 1.1.74:
חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973 חל על זוגות שנישאו לאחר ה- 1.1.74. חוק זה קובע הסדר איזון משאבים, לפיו רכוש אשר נרכש ע"י בני הזוג או אחד מהם לאחר הנישואין, שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים, גם אם הרכוש רשום רק על שם אחד מבני הזוג. הסדר איזון המשאבים חל רק במקרה של גירושים או במקרה של מות אחד מבני הזוג. רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, נשאר רכושו בלבד, אלא אם כן החליט להעביר חלק ממנו לבן זוגו. מתנה או ירושה או גמלה כתוצאה מנזקי גוף שקיבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין יהיה שייך לו בלבד, אלא אם כן החליט להעביר חלק ממנו לבן זוגו.
חלוקת זכויות סוציאליות וזכויות נוספות בין בני הזוג:
זכויות סוציאליות נחשבות גם לרכוש משותף. למשל בני זוג שעבדו במהלך נישואיהם קיבלו ממקום עבודתם זכויות פנסיה, קרנות השתלמות, ביטוחים למיניהם, מניות, אופציות וחסכונות אחרים. אזי במקרה של גירושין זכויות אלו יחולקו שווה בשווה בין בני הזוג.
יצוין כי גם עסק, רכוש של העסק ומוניטין עסקי נחשבים אף הם לרכוש משותף. בעקרון כל רכוש מכל מין וסוג שהוא אשר נצבר במהלך חיי הנישואין כל עוד בני הזוג חיו חיים משותפים שייך לשני הצדדים בחלקים שווים, בלא חשיבות על שם מי הוא רשום.
הדירה המשותפת:
ברוב המקרים הדירה היא הנכס העיקרי שיש לבני זוג. ניתן לפתור את בעיית הדירה המשותפת במספר דרכים:
1. מכירת הדירה ע"י שני בני הזוג בשוק החופשי וחלוקת התמורה בין בני הזוג באופן שווה וכן חלוקת נטל המשכנתא באופן שווה (במקרים בהם יש משכנתא על הדירה).
2. מכירת הדירה וחלוקת התמורה באופן בו בן הזוג שמחזיק בילדים יקבל חלק גדול יותר מתמורת הדירה, לצורך רכישת דירה אחרת לו ולילדיו.
3. אחד מבני הזוג ישאר בדירה ויקנה את חלקו של השני בדירה.
4. דחיית חלוקת הדירה עד למכירתה כפנויה ביום בו הילדים יגיעו לבגרות.
במקרים בהם אין הסכמה בין בני הזוג על חלוקת הדירה יכול אחד מבני הזוג אשר מעוניין לפרק את קשר הנישואין לתבוע פירוק שיתוף בדירה. בתביעת זו בית המשפט ממנה בד"כ כונס נכסים אשר מוכר את הדירה לכל המרבה במחיר ומחלק את הזכויות והחובות בדירה באופן שווה בין בני הזוג. בצורה זו כאשר בן הזוג מגיש תביעה לפירוק שיתוף במסגרתה נמכרת הדירה בדרך כלל בהליך כינוס נכסים אשר מלווה בעלויות גבוהות מהווה הדבר גורם מזרז לצדדים להגיע להסכם גירושים.
|
